הבלוג שלי

"אבא תקנה לי?", "אמא אני צריכה 50 ₪". כמה פעמים בשבוע אנחנו שומעים את המשפט הזה? ביום? כמה היינו רוצים שילדים ילמדו להעריך את הכסף שאנחנו נותנים להם. איך היינו שמחים שהם ידעו לעשות סדרי עדיפויות, לתכנן את התקציב שלהם ולא לבזבז אותו על 'שטויות'. הבעיה היא שכל שיחה בכיוון

כל שבת כשהיינו מתיישבים לסעודה משותפת, רגע אחרי שהנחתי את ידי על ראש הילדים ובירכתי אותם, היתה מתחילה המריבה. תמיד אותה מריבה: סידור הישיבה. לכל ילד יש דירוג שונה בנוגע למקום המועדף מסביב לשולחן, אך ישנה הסכמה לגבי 2 מקומות שהם בוודאות לא אטרקטיביים. תמיד אותם הוויכוחים, המריבות והצעקות. זה

אנחנו רגילים להכין לכיתה חידון או משחק ידע בסוף פרק לימודי. אנחנו משתמשים במשחק הידע כמעין חזרה מסכמת. אבל האמת שמשחקי ידע לא תמיד חייבים לקלוע לחומר ידוע. מותר גם להשתמש בניחוש מושכל ואפילו במזל (ניחוש בלתי מושכל). היתרון של ניחוש על פני שפיכת ידע הוא ברמת הריגוש וגם בציפיה

משחק הוא דרך הלמידה החזקה ביותר!! אנחנו יכולים לקרוא הרבה פעמים, מתכון, הסבר לנוסחה מתמטית או הרכב כימי ובכל זאת נתקשה לזכור אותם. ההבדל בין ניסוי או תרגיל לבין משחק הוא שבניסוי אנחנו מכינים משהו על פי הוראות מדוייקות ללא יכולת לסטות מהנוסחה הקבועה. במשחק, לעומת זאת, יש תיחום של

בשנים האחרונות עולים לכותרות מקרים של חרמות ונידויים בין תלמידים. מקרים אלו מסתיימים לעיתים בתוצאות טרגיות. במקרים רבים, חרמות נובעות מתיוק של אחד מהתלמידים כחנון, טיפש, חסר כישורים, סנוב או כל תואר לא מחמיא אחר. אנחנו כמבוגרים מסתכלים מהצד ואומרים לעצמנו: "אילו הם רק היו מכירים אותו יותר לעומק…", "ממה

כולנו חכמים ויודעים היטב להבחין בין טוב לרע. אנחנו תמיד יודעים להסביר לתלמידים מהי הדרך הנכונה. אבל בחינוך אמיתי יש יותר מדרך אחת נכונה. כפי שביט זאת החכם באדם: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" שלבו בשיעור שלכם משימות של ביטוי אישי שאין בהן מדד

שימוש בסמרטפון בכיתה. כן! בכיתה! מי אמר שאין לסמרטפון שימוש בבית הספר? אם בית הספר שלכם כבר הבין שהסמרטפון הגיע לכאן כדי להיישאר, אז הפכו את ה'דפקט' לאפקט. הסמרטפון יכול לשמש את התלמידים לחידון אינטראקטיבי בעזרת קהוט, או מנטימטר. סמרטפון יכול לשמש גם אתכם, המורים. במקום להקדיש דקות ארוכות להעתקת