"אבא תקנה לי?", "אמא אני צריכה 50 ₪". כמה פעמים בשבוע אנחנו שומעים את המשפט הזה? ביום?
כמה היינו רוצים שילדים ילמדו להעריך את הכסף שאנחנו נותנים להם. איך היינו שמחים שהם ידעו לעשות סדרי עדיפויות, לתכנן את התקציב שלהם ולא לבזבז אותו על 'שטויות'.
הבעיה היא שכל שיחה בכיוון גוררת אחריה מבטים של "לא רוצים לתת? לא צריך!" או "הנה מגיעה עוד 'חפירה'…"
ושוב, משחק משפחתי יכול לסייע בנושא.

המשחק הבא הוא משחק חשבון בלשי, וקוראים לו (תעמידו פנים שאתם מופתעים) "משחק סכום 0".
מטרת המשחק היא להראות לבני הבית ש"השמיכה קצרה" ושתכנון תקציבי הוא הכרחי.
איך משחקים בו?
שימו קופה ובה מטבעות של 10 אגורות. כל מטבע כזה מייצג סכום כסף (למשל 100 ש"ח).
במידה והתקציב שאותו אתם רוצים להמחיש הוא, לדוגמא, 10,000 ₪, עליכם להכין 100 מטבעות כאלה. אגב, גם חיילים של שש-בש יכולים להתאים לכך.
שימו 6-10 כוסות. על כל כוס רשמו סעיף מרכזי בתקציב הבית (לדוגמא: מזון, תחבורה, ביגוד, ארנונה, רפואה, חיסכון וכד').
בנפרד – הכינו לעצמכם טבלה ובה כתוב כמה כסף מיועד לכל סעיף. אין צורך שהתקציב והחלוקה יהיו תואמים למציאות. זה רק לצורך המשחק.
הכינו מבעוד מועד כרטיסיות ובהן רמזים על חלוקת התקציב המשפחתי. רעיונות לכרטיסיות כאלה אתם יכולים לראות בהמשך הפוסט הזה, למטה. שימו את הכרטיסיות בערימה.
בכל תור, מרים כל משתתף כרטיס אחד וקורא בקול את הרמז.
כל המשתתפים, ביחד, צריכים "לפזר" את הכסף בכוסות עפ"י הרמזים.
עליהם להגיע לחלוקה המדויקת תוך פרק זמן שאותו תקציבו להם.
המשחק מתאים לגילאי 11 ומעלה.

משחק נוסף הוא משחק "רוצה/חייב".
במשחק זה בני המשפחה ילמדו שיש סדר עדיפויות לקניות על פי חשיבותן. הילדים ילמדו מה הכרחי ומה לא.
הכינו 100 דפים (או יותר) ועליהם רשמו דברים שונים שאתם משלמים עליהם במהלך החודש. חשוב מאד שעל חלק מהם תרשמו דברים שהם הכרחיים (כגון: קופת חולים, אוכל בסיסי, שכר לימוד וכד') חלק דברים שהם חשובים אבל לא הכרחיים (כגון: חוגים, עיתון וכד') ועל חלק דברים שהם לגמרי בגדר מותרות (Xbox, ממתקים וכד').
סדרו את הדפים על הרצפה כמו במשבצות (למשל 10 טורים על 10 שורות). רצוי להדביק אותם עם קצת סלוטייפ כדי שלא יזוזו
כל משתתף או כמה משתתפים יעמדו באחד הצדדים של המשחק.
מהרגע שאתם מזניקים אותם עליהם להגיע לצד השני, כשהם עוברים ממשבצת למשבצת כשהם דורכים רק על דברים הכרחיים.
אם הם דורכים על משהו חשוב אבל לא הכרחי יורדת להם נקודה. אם הם דורכים על משהו של מותרות יורדות להם 2 נקודות.
המטרה היא להפסיד כמה שפחות נקודות.
רעיון נוסף: תנו למשתתפים עצמם לכתוב את הדברים שעליהם אתם משלמים.

כרטיסיות לדוגמא עבור המשחק "סכום 0":
גובה הארנונה הוא 200 ₪ עבור כל אחד מבני הבית.
המזון הוא 15% מהתקציב המשפחתי.
כל הורה מוציא פי 2 על רפואה מאשר ילד עד גיל 18.
התשלום על סעיף רפואה לילד הוא כמו 10 נסיעות באוטובוס.
התקציב לחיסכון תוכנן כך שתוך 20 שנה יוכל כל ילד לממן בעזרתו 1/4 מעלות של בית.
עלות בית היא מיליון ₪.
וכן הלאה.

בהצלחה!

כל שבת כשהיינו מתיישבים לסעודה משותפת, רגע אחרי שהנחתי את ידי על ראש הילדים ובירכתי אותם, היתה מתחילה המריבה.

תמיד אותה מריבה: סידור הישיבה.

לכל ילד יש דירוג שונה בנוגע למקום המועדף מסביב לשולחן, אך ישנה הסכמה לגבי 2 מקומות שהם בוודאות לא אטרקטיביים.

תמיד אותם הוויכוחים, המריבות והצעקות. זה פשוט הוציא את אשתי ואותי מדעתנו.

ניסינו לעשות סבבים ותורנויות, אבל מי מסוגל לזכור איפה ישב כל אחד בשבת הקודמת?

את הבעיה פתרה דווקא הבת הגדולה שלי. הרעיון שלה, לא רק שהיה פשוט ופתר את הבעיה לחלוטין, אלא אף הכניס לעניין שעשוע.

על המקרר שלנו יש מגנטים עם תמונות משמחות שונות בהן השתתפו בני המשפחה. בכל שבת לוקחת ביתי מגנטים עם תמונות של כל אחד מהילדים. היא מניחה את הממגנטים באופן אקראי על הצלחות כשהתמונה כלפי מטה. אז אנחנו הופכים אותם ויודעים איפה ישב כל ילד. תמו המריבות.

זה מחזיר אותי לכלל החשוב ביותר בכל משחק: בחירה.

בחירה לא תמיד חייבת להיות מושכלת. גם בחירה שמבוססת על מזל/גורל היא בחירה. כל עוד היא לא נעשית בהחלטה מלמעלה היא נותנת למשתתפים תחושה שהם שותפים.

סובלים ממריבות משפחתיות קטנוניות? רוצים לקרוא עוד רעיונות למשחקים שוברי מתח?

הנה עוד כמה רעיונות למשחקים נוספים:

הילדים רבים איפה ישב כל אחד באוטו? תנו להם משימה: כל אחד צריך לספור בצד שלו פריטים מסוימים. לדוגמא: עליהם לספור כמה מכוניות אדומות הם רואים במשך 10 דקות, כמה אנטנות של סלולר רואה כל אחד בצד שלו או כמה גוונים של פרחים ההם רואים בצד הדרך. המנצח הוא מי שהגיע למספר הגבוה ביותר. ומה יעשה האמצעי? האמצעי יכול לספור את הפריטים שמופיעים בשמשה הקדמית או פשוט להיות זה שמחליט אלו פריטים סופרים.

בבסיס המשחק הזה עומד עקרון אחד: לקחת פעולה שאינה משחק, ולהפוך אותה למשחק על ידי הוספת אתגר כמותי. פשוט הוספנו ממד של זמן וכמות והפעולה הפכה למשחק.

מקרה אחר. הילדים רבים באוטו: "אמא!! הוא לא משאיר לי מקום" "אבא, הוא לקח לי את הפלאפון!!!" מוציא אתכם מדעתכם? העסיקו אותם עם משחקים. למשל: כל ילד בתורו, צריך למצוא פריט מעניין כלשהו הנשקף מבעד לחלון. עליו לגלות את הפריט לשאר יושבי האוטו באמצעות רמזים, כגון: שם הפריט בסיכול אותיות, הצבע של הפריט או שיר שמתקשר לפריט. שאר הנוסעים צריכים לנחש מה הפריט. מי שמנחש ראשון זוכה בנקודה, והתור עובר אליו.

הילדים רבים על הפרוסה האחרונה של הגבינה הצהובה במקרר. אתם מרגישים שאין לכם סיכוי להביא אותם לכדי הסכמה מי יזכה בפרוסה הזו. השאירו את הגורל בידיהם, באמצעות משחק. תנו להם משימה שמי שינצח בה יזכה בפרוסת הגבנ"צ. לדוגמא: מי שימצא את הרעיון לשימוש הכי מופרך בפרוסת הגבינה יזכה להשתמש בה בשימוש הכי בנאלי: טוסט. או מי שיצליח להגיד הכי הרבה פעמים "גבינה צהובה" בלי לנשום, יזכה בה, וכן הלאה.

לסיכום, "ילדים זה שמחה", אבל לפעמים צריך לעזור להם להוציא אותה אל הפועל.

אנחנו רגילים להכין לכיתה חידון או משחק ידע בסוף פרק לימודי. אנחנו משתמשים במשחק הידע כמעין חזרה מסכמת. אבל האמת שמשחקי ידע לא תמיד חייבים לקלוע לחומר ידוע. מותר גם להשתמש בניחוש מושכל ואפילו במזל (ניחוש בלתי מושכל). היתרון של ניחוש על פני שפיכת ידע הוא ברמת הריגוש וגם בציפיה לשמוע את התשובה. נסו לדמיין את עצמכם צופים בחידון טריוויה ואתם סקרנים לראות אם צדקתם בתשובה. ההיזון החוזר חזק הרבה יותר. בניגוד למשחק כמו סולמות וחבלים שבו הפעילות מוגבלת להפעלת החיילים והקוביה, בחידון התלמיד צריך לקבל החלטה מדידה מה שמגביר את המתח והציפיה. מחקרים מראים שידע נצרב טוב יותר בשעת ריגוש. כשאנוו מתרגשים המוח מפריש סרוטונין, אדרנלין וחומרים נוספים. הסרוטנין תורם לויסות מצב הרוח שלנו, אך משפיע גם על יכולות החשיבה והזיכרון. חומר שילמד בצורה מרגשת ומלאת אדרנלין ייזכר טוב יותר. לסיכום, חודו חידות גם אם התלמידים עדיין לא למדו את החומר. זה יעודד אותם לחקור, להתנסות בדברים חדשים וגם ייצרב טוב יותר בתודעה שלהם. בהצלחה!

משחק הוא דרך הלמידה החזקה ביותר!! אנחנו יכולים לקרוא הרבה פעמים, מתכון, הסבר לנוסחה מתמטית או הרכב כימי ובכל זאת נתקשה לזכור אותם.

ההבדל בין ניסוי או תרגיל לבין משחק הוא שבניסוי אנחנו מכינים משהו על פי הוראות מדוייקות ללא יכולת לסטות מהנוסחה הקבועה. במשחק, לעומת זאת, יש תיחום של כללים, חוקיות ויש מטרה. אבל בתוך הכללים או החוקיות יש טולרנס רחב של אפשרויות שהמשחק יכול להתנסות בהם, לבדוק אותם, לבחור את הדרך שלו להצלחה. אם תהיתם פעם למה כולם נהנים לשחק, ילדים או מבוגרים, זו הסיבה. בגלל הכללים, המשחק מאפשר לנו מתחם בטוח לנסות את היצירתיות שלנו, להפגין את הידע שלנו. משחק הוא האימון הטוב ביותר לחיים להשגת מטרה.
משחק הוא לא לילדים בלבד. עיברו שוב על השיעור שהכנתם למחר וחשבו: איך אפשר להפוך חלק מהשיעור למשחק. עדיין מסתבכים? אל דאגה. בטיפים הבאים אתן לכם כלים למשחוק שיעורים. בינתיים, שחקו או

בשנים האחרונות עולים לכותרות מקרים של חרמות ונידויים בין תלמידים. מקרים אלו מסתיימים לעיתים בתוצאות טרגיות. במקרים רבים, חרמות נובעות מתיוק של אחד מהתלמידים כחנון, טיפש, חסר כישורים, סנוב או כל תואר לא מחמיא אחר.
אנחנו כמבוגרים מסתכלים מהצד ואומרים לעצמנו: "אילו הם רק היו מכירים אותו יותר לעומק…", "ממה הם בעצם חוששים?…" ו"למה דווקא הוא?"
מסתבר שהפיתרון לחרמות הוא מוּכָּרוּת. אילו יכירו התלמידים צדדים רבים יותר של חבריהם, הקנאה, החשש, השנאה וחוסר הסובלנות יעלמו.
משחקי היכרות טובים לא רק לתחילת שנה אלא גם לרענון, ליצירת קבוצות עבודה חדשות ולהפגת מתחים חברתיים.
הנה מספר משחקי היכרות שיעזרו לכם במלאכה. בהצלחה. ותהנו!!

משחק 'הידעת'
חלקו לילדים פתקים מקופלים ובהם שאלות. כל תלמיד יצטרך למצוא בין תלמידי הכיתה מישהו שיענה על השאלה בחיוב. אפשר לתת לכל תלמיד מספר שאלות או לבקש שימצא מספר תלמידים שיענו עליהן בחיוב. בחרו שאלות שיחשפו צדדים לא מוכרים, כגון: האם אתה מנגן? האם יש לך אחים קטנים? האם כל הסבים והסבתות שלך חיים? האם היית פעם באילת? האם יש מאכל שאתה יודע להכין בעצמך? וכן הלאה. בחרו שאלות שלא כל התלמידים בכיתה יוכלו לענות עליהן בחיוב. שאלו לאחר המשחק את התלמידים: מי גילה דברים חדשים על תלמידים בכיתה? ומה הגילוי גרם להם להרגיש כלפי התלמידים האחרים?

מעגל היכרות
עימדו/שבו במעגל ובקשו מהמשתתפים להגיד את שמם ופרט אישי נוסף שתבחרו: צבע אהוב, תחביב, מספר אחים/יות, שיר/זמר אהוב וכן הלאה. שימו לב, ככל שתבקשו פרט מיוחד יותר כך התוצאות תהיינה מעניינות יותר. למשל: כינוי חיבה ומשמעותו, עיסוק של אחד ההורים, מקום מגורים קודם וכו'.

מכנה משותף
בקשו מהתלמידים להתחלק לקבוצות אקראיות. כעת הקריאו רשימה של מאפיינים, תכונות, כישרונות וכד'. בכל פעם יתקבצו התלמידים העונים לתיאור למעגל המרכזי. שאר התלמידים ימחאו להם כפיים, ואז הם יחזרו לקבוצות האם. המנצח הוא מי שעמד הכי הרבה פעמים במעגל. קצת כמו בסרט הזה למשל https://www.youtube.com/watch?v=z4j8oS2Pk5g.
ניתן לשחק במשחק זה גם בדרך של כסאות מוזיקליים. בכל פעם שהמוזיקה נעצרת, תקראו שוב פתק עם תכונה וכד' ורק מי שעונה לתיאור מתיישב. המנצח הוא מי שישב הכי הרבה פעמים.
לחלופין, תערכו תחקיר מוקדם על התלמידים ותנו לכל אחד פתק עם תכונה, כישרון או פרט טריוויה המתארים אותם. כעת בקשו מהם להסתובב בין התלמידים ולחפש תלמידים נוספים שקיבלו פתק עם תכונה דומה.
בקשו מכל תלמיד לאמץ חבר אחד לפחות מאחת הקבוצות שהתאגדו ולהזמין אותו לשחק אחה"צ.

משחק המחמאות
העמידו את התמידים במעגל. קחו חפץ כלשהו והכריזו עליו כעל שרביט המחמאות. התלמיד הראשון שיקבל את החפץ יעביר אותו לתלמיד אחר ויעניק לו כינוי חיבה מפרגן כגון: "נסיך", "מלכה", "יפיוף" ו"תותחית". כך יעבור השרביט מתלמיד לתלמיד מבלי לחזור על תלמיד פעמיים.
בשלב השני התלמידים יתבקשו להעניק שם מחמיא אבל מצחיק. כגון: "אפרסק שזוף", "נרקיס הביצה", "כוכב מנצנץ" וכן הלאה.
בשלב השלישי, התלמידים יתבקשו לתת מחמאה שקשורה לתכונה אמיתית או כישרון שמאפיינים את התלמיד המקבל.לדוגמא "אתה מצייר יפה", "את מאד חברותית", "יש לך כתב יפה", "אתה חרוץ בלימודים", "את כדורגלנית מעולה" וכו'.

בינגו תכונות
חלקו לתלמידים לוחות בינגו שונים ובהם תכונות, מאפיינים או כישרונות. קראו את התכונות בסדר אקראי. המנצח הוא מי שסיים את כרטיס הבינגו שלו ראשון.

כורי אותיות (על משקל כורי עכביש)
קחו כדור של חוט צמר. התלמיד הראשון שמקבל את הכדור מעביר אותו לתלמיד ששמו הפרטי מתחיל באות בה מסתיים שמו של התלמיד המוסר. המשיכו כך הלאה עד שתתקלו באות שאין לה מקבילה. בשלב זה בקשו מהתלמידים למצוא נושא אחר במקום השם הפרטי. למשל: האות בה מתחיל שם הרחוב שלך היא האות בה מסתיים שם הרחוב שלי, שמות זהים של אחד ההורים וכן הלאה.

בלון שמות
עומדים במעגל. ממלאים בלון עם מים ונותנים לאחד מהתלמידים. התלמיד צריך לקרוא בקול בשמו של תלמיד אחר שלא עומד לידו ולזרוק אליו את הבלון. במידה והוא מתבלבל בשם הקבוצה צריכה להתרחק צעד אחד אחורה. כאשר הבלון מתפוצץ נותנים לקבוצה 2 בלונים שעליהם להתמסר בהם במקביל .

עמודו נייר
מעמידים את הקבוצה במעגל. תלמיד אחד עומד במרכז המעגל ומחזיק דף נייר. התלמיד קורא בשם של תלמיד אחר ועוזב את הנייר. התלמיד שקראו לו צריך לתפוס את הנייר לפני שהוא נגע בקרקע. אם התלמיד תפס מתחלפים וממשיכים. אם לא, חוצים את הנייר לחצי וממשיכים עם חתיכת נייר קטנה יותר. כדי שכל התלמידים ישתתפו, חל איסור לקרוא לתלמיד פעמיים. אם מישהו קרא לתלמיד שכבר קראו לו חוצים את הנייר.

הרוח נושבת לכיוון
מסדרים מעגל כיסאות כמספר המשתתפים פחות אחד. הקבוצה יושבת במעגל ותלמיד אחד עומד במרכז המעגל. התלמיד קורא בקול: "הרוח נושבת לכיוון…" ומוסיף תכונה או הגדרה (כל מי שנועל סנדלים, כל מי אוהב פסטה, כל מי שראה אתמול סרט וכו'), התלמידים שההגדרה מתאימה להם צריכים להחליף מקום. זו ההזדמנות של התלמיד שעמד במרכז לתפוס מקום של מישהו אחר. מי שנשאר ללא מקום עומד באמצע וממשיך את המשחק.

א' זה אוהב.
עומדים במעגל. התלמיד הראשון אומר משהו הוא אוהב שמתחיל באות א' וזורק את הכדור לתלמיד אחר. התלמיד השני אומר משהו שהוא אוהב באות ב' וכן הלאה.

פנוטmeמה
פנטומימה שמספר על עצמי. כל תלמיד צריך בתורו לעמוד מול הכיתה ולהציג משהו שהם לא יודעים עליו באמצעות פנטומימה. על הכיתה לגלות את הדבר.

עצה לחיים
כל תלמיד יכתוב על פתק עצה טובה שיכולה לעזור לעבור את שנת הלימודים בהנאה או בהצלחה. את כל הפתקים יש לקפל ולכנס בסלסילה אחת. כל תלמיד ייקח באופן אקראי פתק, יקרא את העצה ויכתוב על הפתק ציון מ1-5 עד כמה העצה טובה ו/או תורמת לו. העצה שתקבל את הניקוד הגבוה ביותר היא המנצחת.

כולנו חכמים ויודעים היטב להבחין בין טוב לרע. אנחנו תמיד יודעים להסביר לתלמידים מהי הדרך הנכונה. אבל בחינוך אמיתי יש יותר מדרך אחת נכונה. כפי שביט זאת החכם באדם: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"
שלבו בשיעור שלכם משימות של ביטוי אישי שאין בהן מדד אחד. ("הדרך הנכונה לעשות זאת"). זו השאיפה הגדולה ביותר שלנו כמחנכים. איך עושים את זה? כתבתי בפוסט הקודם שמשחק זה מקום שיש בו כללים/חוקיות.

השלמת סיפור – תנו להם להשלים סיפור. לפחות בתחילת הדרך תנו להם להשלים סיפור ולא להמציא אחד חדש. כשהם נדרשים רק להשלים את הסיפור הם יכולים להיצמד לסגנון ולהתנסות בו, לצאת מהקופסא, (בשביל לצאת מהקופסא צריך קודם קופסא- כללים, ליצור קתרזיס וכו')

יצירה פלסטית – ציור, פיסול וכד'. תנו להם משימות קונספטואליות שבהן כל אחד יכול לבטא את עצמו (כמו ריכוז חומר מול אווריריות, ביטוי לרגש מסוים, פרשנו למושג וכד'). המשימה תימדד לא על פי טיבה כיוון שכולן טובות אלא על פי הפנמת כלי לימודי. בינינו, הדבר היחיד הראוי שילד מקבל בבית הספר (ולא שוכח לעולם) הם הכלים הלימודיים, האמון, האהבה ללא סייג. אל תמדדו אותם במספרים אלא ביכולת הפנמה, יישום, ושדרוג הטכניקה (כגון יצירת שני קתרזיסים).

הצמיחו אותם, פתחו להם את המחשבה. זה דור העתיד שלנו.

שימוש בסמרטפון בכיתה. כן! בכיתה! מי אמר שאין לסמרטפון שימוש בבית הספר? אם בית הספר שלכם כבר הבין שהסמרטפון הגיע לכאן כדי להיישאר, אז הפכו את ה'דפקט' לאפקט.

הסמרטפון יכול לשמש את התלמידים לחידון אינטראקטיבי בעזרת קהוט, או מנטימטר.

סמרטפון יכול לשמש גם אתכם, המורים. במקום להקדיש דקות ארוכות להעתקת הלוח, צלמו את הלוח ושילחו את התמונה בווטסאפ לתלמידים. כך תחסכו זמן יקר.

אפשר גם לחבר את הסמארטפון שלכם למקרן שבכיתה. זה ישמש אתכם כדי להראות סרטים, תמונות או אפילו כדי לנגן את המוזיקה במכשיר שלכם – וכל זה באמצעות כבל אחד שעולה רק 30 שקלים.

אגב, זה עובד רק למי שהטלפון שלו תומך ב MHL שזה באנגלית Mobile High-Definition Link ובעזרת כבל מתאם Micro USB to HDMI mhl. ניתן לקנות אותו בחנויות האלקטרוניקה הסמוכות לביתכם. לא על כל טלפון זה עובד ולכן כדאי שתביאו את המכשיר שלכם ותנסו את זה לפני רכישה. לטלפונים שונים יש מתאמים שונים, אז אל יאוש: טיפה בדיקה והתנסות ותמצאו את המתאם שלכם.